פסיכיאטרים פסיכולוגים תרופות ומה שביניהם

אחד הלקחים שלמדתי עם השנים זה שללא תרופות פסיכיאטריות אין דרך להיות מאוזנת.

עוד בתחילת הדרך הלכנו יחד לעשרות רופאים כל אחד רשם מרשם לתרופה אחרת וכל אחת מהם היתה בחירה גרועה עבורי.

תופעות הלוואי היו בלתי נסבלות ההשפעה היתה מינורית וזה היה סיוט אחד גדול שאי אפשר היה לצאת ממנו. מעולם לא התמדתי בלקיחת התרופות וניסיתי המון סוגים.

השיחות עם הפסיכולוג היו ריקות מתוכן שכן כולם פה אחד אמרו שאני מאוד מודעת וזו חצי עבודה.

חצי עבודה בתחת שלי( סליחה).

הכל השתנה באחת באוקטובר לפני שנתיים, אז אישפזתי עצמי מרצון באיכילוב במחלקה הפסיכיאטרית במסגרת טיפול יום.

בעתיד אפרט יותר על המסגרת.

אז פגשתי רופא במסגרת ציבורית ללא עלות שהציל ומציל את חיי כל יום.

הוא מצא תרכובת של כמה כדורים שמיתנו את האפיזודות הרחיקו בינהם ומאפשרות לי לחיות טוב יותר.

הרופא שמו דר פלדינגר.. ואני חבה לו את חיי ממש כך.

הפסיכולוגית שלי מירה גרינברג אישה חזקה מאוד אסרטיבית שמשקפת לי מראה בכל פעם, היחידה שהצליחה להגיע אלי אני מעריכה אותה מאוד .

שני המטפלים הללו מומלצים בחום

.׳אתמול חזרתי מפגישה עם דר פלדינגר. מעבר היותו חכם ומבין במחלה על בוריה.

הוא קשוב ואכפתי, לכל תופעות הלוואי.

אחד הדברים שאמר אתמול ציערו אותי מאוד .

הוא אמר שכל הוויתי בימים אלה זו המאניה

הבזבוזים, הנמרצות, החוסר כנות ושלצערו יכול להיות שגם שטף הכתיבה.

לעומתו מירה טוענת שזו תלות שאני מפתחת במחלה ולמעשה זו אני בהוויה רק בקצוות קיצוניים.

מבולבלים, גם אני.

בימים אלה המאניה מתמתנת לאיטה, אחריה לצערי יבוא הדיכאון האם אוכל לשתף אתכם אז?!

בימים עברו בדיכאון אין יוצא ואין בא.

אני מסתגרת ולא משתפת פעולה עם הודות היד לעזרה.

מי שמכיר אותי יודע ושומר מרחק.

מחכה לי שאחזור לעצמי.

מהצד השני רבות החברות שלא יכולות לשאת את המאניה. אני גדולה עליהן בכמה מידות במובן השלילי של הצילה.

היכולת שלי ליצור קשרים היא פנומנלית ותמי יש סביבי חברות חדשות שלא מכירות אותי לפני המחלה.

לכל מי שחולה ובני המשפחה, הרופאים עליהם המלצתי הן מהמעלה הראשונה.

תרופות הן הכרח, אין דרך לחיות טוב בלעדיהן, לכל תופעת לוואי יש כדור נוגד.

וגם אם לא לכולן, זה שווה.

אשמח אם תעלו שאלות בבלוג כדי שאוכל לשפוך אור.

שלכם ובשבילכם אליזבת..